ילדכם מתלונן על כאב? תאמינו לו! מודעות מינקותא!
ד"ר קונלי היתה נערה צעירה בת 12 כשחלתה בדלקת פרקים. היא
התלוננה על כאבים, אך הוריה ביטלו אותה במחי יד, כי חשבו שהיא
מחפשת תירוץ נאות להיעדר מביה"ס. אכן, הבדיקות הקונבנציונליות
שהוצעו לא התאימו למצופה. רק כשהכאב היה בלתי נסבל והגיעו אתה
לרופא מומחה, התבשרו בצער, שהיא חולה בדלקת פרקים במצב מאוד
מתקדם.
ד"ר קונלי היא מומחית בכאב גוף/נפש/רוח הדברים מזה כ 12- שנים.
היא סבתא פעילה הנראית ומרגישה צעירה. חזרה מניו-זילנד לא לפני
שעשתה קפיצת בנג'י מהמגדל השני בגובהו בעולם. כיף לחשוב,
שהאשה החיננית והטמפרמנטית הזו היא האורים והתומים של חלק
נכבד מהאורתופדים והנוירולוגים הבכירים כאן בישראל ושל קהילת
מטופלים מהארץ ומחוצה לה. באמתחתה מעל 450 תעודות, קרי:
כלים לטיפול בנושאים שונים ומגוונים, כולם עוסקים באדם גוף/נפש.
ד"ר קונלי משוכנעת, שצריך להאמין ולהתייחס ברצינות לתלונות חוזרות
ונישנות על אותו כאב, בין אם מדובר בילד או במבוגר. כשלא "יודעים",
קל לשים תגיות והשכיחה כיום היא: "פיברומיאלגיה". התפיסה של ד"ר
קונלי היא הבסיס לטיפולים שהיא מעניקה, שכן היא גם בוגרת דיפלומה
בפסיכולוגיה רפואית /הפסיכוסומטיקה של הרפואה. היא מכבדת את
שניהם: גוף / נפש מתוך ההבנה הפסיכו/נוירו/פיזיולוגית של הכאב
והשפעתם זה על זה.
לעתים, עצם השיחה על הכאב, המודעות ל"גוף הכאב" והכבוד המגיע
לחווה אותו – מפוגגת את הכאב. מדובר במשקעים רגשיים הבאים
לידי ביטוי גם במובן הפיזי! כשה"ריגשי" מטופל הוא משחרר, נרגע
"ומעביר את הכאב". ד"ר קונלי היא חסידה גדולה של התייחסות לפן
הרגשי ובשום אופן לא מוותרת על התייחסות לפן הפיזי. חייבים
להתייחס לשניהם באותה מידת חשיבות בהתאם למה שהמטופל מביא
עמו ומוכן לטפל בו (בשלבים ובמתינות).
ילדיכם עומדים להתחיל את שנת הלימודים הבאה ויש לא מעט נקודות
שרצוי שתפנימו כדי להעניק להם איכות חיים משופרת ונכונה יותר,
שתביא לתקשורת אמיתית וזורמת עמכם.
לסיכום קטע זה: כולנו זקוקים לתשומת לב ולתחושת שייכות.
ילקוט בית הספר:
ד"ר קונלי מנפצת את מיתוס הטרולים (ילקוטים על גלגלים). היא טוענת
כי הסיבוב התכוף לאחור של הילד המסיע את הטרולי הוא אחד
הגורמים המתקדמים לעקמת. הטרולי אינו מקל, אלא מעוות את חגורת
הכתפיים ובעקבות זה את עמוד השדרה התחתון.
לסיכום: כדאי לקנות ילקוט איכותי, וחשוב שהכתפיות יתאימו למנח
המדוייק. סוף / תחתית הילקוט אמור להגיע רק לקו המתניים (ולא כמו
שמודרני לחבר'ה – לכסות את הישבן).
עמדת הישיבה:
דווקא כאן עושה ד"ר קונלי הנחה. היא טוענת שאין צורך ברולס רויס של
הכסאות. מה שיותר חשוב הוא, להקפיד שהמשענת תהיה ללא רווחים,
שהישבן יגיע עד סוף הכסא, המסעד יהיה בגובה השכמות,רצוי נטול
משענות (סדים) לידיים. כי סד מזמין להשען עליו ותנוחה קבועה כזו
גורמת לעקמת ולכאבי צוואר וכתפיים.
לסיכום: בכל כסא ישנן 1 פונקציות בסיסיות – השתמשו בהן: 2.להעלות
ולהוריד את המושב כולו על פי הצורך מולו אנו "עובדים": כתיבה ביד,
מחשב. 1.הסיבוב (הרוטציה) של הכסא שמאפשר לנו להתייחס למה
שמולנו (מחשב, טלביזיה, שולחן אוכל ועוד).
לסיכום: שימת לב לנושא הענק :"ארגונומיה" (הנדסת אנוש), שאמורים
ללמוד אותו בגני הילדים ולא כשכבר כואב וההרגלים המעוותים
מושרשים בנו. מילת הקסם: מודעות. נושאים כה חשובים יש ללמד
בסדנאות בגיל צעיר ובוגר.
הנעלה :
הנעלה נכונה היא בהתאם למבנה כף רגלו של המטופל ולא בהתאם
ל"מודרני" ול"אורתופדי", שלא מתאים לכל אחד ולכל עת.
כריות השינה, המזרונים, אפילו מיקום הכיס בו מאכסן הגבר את הארנק
שלו – כל אילו משפיעים על היציבה של האדם, השינה וכמובן החופש
מכאב או השעבוד לו.
הניידים-אייפונים:
מחלה קשה! כבר הוכח הנזק הברור בשל הקרינה המזיקה לכל אזורי
הראש וסביבתו. ד"ר קונלי מדברת על התוצאות של החזקת הניידים
ע"י היד, הצואר והאוזן הדבוקה לכתף. עיוות זה )במקום להשתמש
באוזניה, בלוטוס, חישוק ורמקול( גורם לכאבי ראש, "מיגרנות", כאבי פה
ולסת, הרדמויות וכאבים בכף היד.
עבודה מול מחשב:
המחשב – מול! השורה הראשונה הכתובה אמורה להיות בגובה
העיניים. זוכרים? הכסא עולה ויורד בהתאם, בלי משענות ידיים.
המחשב יכול לעמוד על הגבהה פשוטה כמו חבילת נייר. כפות הרגליים
של הילד/המבוגר על הריצפה. היד הפועלת עם העכבר, שעונה על
האמה וכף היד חופשייה להפעילו. הכתף רפויה.
לסיכום: ד"ר קונלי, יועצת במרפאות כאב, מטפלת ומלמדת בהתמדה
את הבסיס לחיים נכונים ללא כאב, למניעת ניתוחים מיותרים. ייעוץ
ארגונומי וטיפים חשובים רלבנטיים משפרים באופן משמעותי את איכות
החיים.
נפש בריאה בגוף בריא!