לקראת הבנה גלובלית של החיים
ד"ר עתליה קונלי
ארץ – ישראל אחדות, מתוך ייחודיות: ארץ ישראל, היא המאחדת את כל עם ישראל. לאיזוטריה, תורת הנסתר, פנים רבות: היא אוניברסלית, נצחית. אמנם היא משנה צורתה מתרבות אחת לשנייה, מבטאת עצמה בצורות ובגוונים שונים, מיוחדים ויחודיים בתוך כל תרבות ותרבות, אך במהותה אינה משתנה: המבט הפנימי שלה, עמיד ועומד לעד.
קביעה ראשונית זו מאפשרת לאדם את ביטוי החופש האינסופי שלו, היינו להביא עצמו לעולם בצורה מכובדת, ייחודית, יחד עם ההבדלים הקיימים בין כל אחד ואחד מאיתנו. קיים עדיין בעולם הפחד מפני איבוד הפרט, הפרטיות והפרטנות, וזאת משום שהורגלנו לאידיאולוגיות פוליטיות וכלכליות, כגון הקומוניזם, הקפיטליזם וכדומה. למעשה, אלה הפכו את האדם למספר ומחקו את ייחודו. דומה שכיום אנו מאבדים איכות על חשבון כמות. אם נדע לטפח את הקשר בין התרבויות השונות באנושות כולה, נוכל למצוא את המכנה המשותף ביניהן, בלי לוותר על החופש האמיתי להתבטא, וזאת למרות ההבדלים הכמותיים והפרסונליים/ אישיותיים הקיימים בתכונות הפנימיות, העושות כל אדם מה שהוא כבודד (בדיד).
יש להבחין בין ההכרה האוניברסלית לבין ההכרה העצמית, שאותה מרביתנו מחפשים קדחתנית, כאשר עושים את הדרך בחיפוש ה"אני" "דע את עצמך". כיום, בארץ – ישראל, נולדה הזהות הבינלאומית שבתוך ההכרה הכלל – אנושית, וזאת בתהליך השלום המתהווה במזה"ת. זהו תהליך אבולוציוני, המתרחש ברחבי העולם כולו, וקורה סוף סוף גם אצלנו. עלינו להפריד בין המסיכה שלנו כ"יהודים", "ישראלים", "טהורים" ו"קדושים", לבין מהותנו הפנימית העורגת להתחבר לשלום, לשלווה, לאור הנצחי. כלינו להפריד בין בית הקיבול שלנו: הכלי, הקנקן, שהוא ביטוי למסכה החיצונית, הזמנית, לבין המהות, שהיא: העיקר מה מכיל אותו כד בתוכו? "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו". המים, שבאיכותם מכולם לא השתנו, ולעולם לא ישתנו ולא חשוב באיזה כלי קיבול נאחסן אותם, והראיה - נוכל לגדל דגים או להצמיח פרחים בתוך כלי קיבול ספציפי, רק בזכות המים. אנחנו רק טיפה אחת בים... רק הבנה זו תעזור לנו להיות חופשיים מאמונות טפלות ולהגיע לאמת האוניברסלית.
בעידן הדלי (מסר שקבלנו עוד בספר "דניאל") הגענו לפאזה חדשה של פריצת דרך מחשבתית ושבירת המסגרות הקיימות. ב"בראשית" כתוב: "...והארץ היתה תוהו ובוהו...": מתוך הכאוס, שיש בו חוקים משלו, קמה והתפתחה האנושות כולה.
מתוך סבב היכרותי עם תורות איזוטריות רבות ושונות במשך שנים כה רבות, הגעתי להבנה העמוקה, כי בעצם מדובר בכל האמיתו באותו הדבר עצמו (ידע מצרים העתיקה, הסופיזם, האינקה, האינדיאנים, האיסלאם, הברגוודגיטה (הודי/ יוגי), הגנוסיס של הנצרות וחכמת הקבלה שלנו – בכולם לומדים ומלמדים את הצופן להבנת המסרים המציפים אותנו ולקליטת והעברת האנרגיות הקוסמיות הקיימות מאז בריאת העולם, מאז ומתמיד. כלומר: מדובר פה אודות ידע ראשיתי שנמסר לאנושות שלנו בתחילת "מסעה". דרך ההיסטוריה הארוכה, וכעת מתחיל להתגלות לרבים מאיתנו מחדש.
ללא ספק אחת הדוגמאות החזקות ביותר, היא מדע הרפואה. על סף המאה ה 21 הגענו לשיאים אדירים בידע לסוגיו, עם התפתחויות טכנולוגיות וביוטכנולוגיות מרשימות, אך כנראה הגענו לשיא השיאים וכמעט ל"סוף הדרך" בפיתוח האונה השמאלית במוח (הראציו והמדעים המדויקים); לאחר שלרשותנו כיום מחשבים מתוחכמים, שפות מחשב, שיא תקשורתי (טכני, אלקטרוני) ועוד. הכל מושתת על הסתכלות זוויתית, כמותית והתמחותית צרה ביותר. הפרדוקס הוא בכך שהזמן רץ ולמרות השגינו הגדולים בעצם לא זזנו במאומה ולא העמקנו את הבנתנו את המציאות הקיומית (אונה ימנית במוח). זוהי מבוכה, המובילה את מרביתנו בעשור האחרון לנהייה מחודשת, לחיפוש המשמעות לחיים (ויקטור פרנקל).
דומה כי האדם אינו מניח דבר בעולם, שאינו מחפש אחריו: תר אחרי הרים וגבעות, חותר לדעת מה בים ומה מתחת למים, ברקיע, בכוכבים ובירחים, במדבריות ובישימון וכעת, גם מחפש את האלוקות שבקירבו.
זהו עידן של חיפוש עצמי וזיקה לאמונה, כולל חזרה לדת, (כל שתהיה), פריחת התורות האיזוטריות (הנסתר) השונות, ובתוכן, זיקה לרפואה ההוליסטית, במובן של תפישה אחדותית, כוללת, המרחיבה את העולם, את ההיגיון ומציגה כוליות בהיבט אחד; כולל וגבוה יותר של הקיום = החיים, ומראה, כי גם לו יש "היגיון" מפליא ומפתיע משלו. "הכול אחד, הכול קשור בכול ומשפיע על הכול", המציאות אינה אלא אשליה כי "העולם" הוא "העלם" ובאמת אין גבול בין כלום לכלום. כל הגבולות, ההגבלות וההגדרות למיניהן, הן ההגבלות שאנו שמנו לעצמנו ועל עצמנו, כהבנתנו באופן מלאכותי לצורך מיון ותיחום. אי לכך, על מה שאנו מקבלים כ"מציאות" אינו אלא תמונת מצג במוח, מעין סימולציה של המציאות או אשלית התובנה. מושגים רבים היום נגזרים ממודלים של כאוס ופראקטאלים, מהפסיכו-קיברטיקה (של נ. וינר) ומתורת הקוונטים וכדומה – רק מה שחסר היום הוא למצוא את ההסבר האחד והיחיד, שהוא החוט המקשר בין כל ממדי המציאות שלנו, דבר העשוי להביא אותנו להבנה גלובאלית של החיים ושנוכל לנהל ולהתנהל בחיים על פי חוקי האנרגיה הקוסמית – חופשיים, ללא פחד לצעוד לקראת אחדות מתוך ייחודיות!
ארץ – ישראל אחדות, מתוך ייחודיות: ארץ ישראל, היא המאחדת את כל עם ישראל. לאיזוטריה, תורת הנסתר, פנים רבות: היא אוניברסלית, נצחית. אמנם היא משנה צורתה מתרבות אחת לשנייה, מבטאת עצמה בצורות ובגוונים שונים, מיוחדים ויחודיים בתוך כל תרבות ותרבות, אך במהותה אינה משתנה: המבט הפנימי שלה, עמיד ועומד לעד.
קביעה ראשונית זו מאפשרת לאדם את ביטוי החופש האינסופי שלו, היינו להביא עצמו לעולם בצורה מכובדת, ייחודית, יחד עם ההבדלים הקיימים בין כל אחד ואחד מאיתנו. קיים עדיין בעולם הפחד מפני איבוד הפרט, הפרטיות והפרטנות, וזאת משום שהורגלנו לאידיאולוגיות פוליטיות וכלכליות, כגון הקומוניזם, הקפיטליזם וכדומה. למעשה, אלה הפכו את האדם למספר ומחקו את ייחודו. דומה שכיום אנו מאבדים איכות על חשבון כמות. אם נדע לטפח את הקשר בין התרבויות השונות באנושות כולה, נוכל למצוא את המכנה המשותף ביניהן, בלי לוותר על החופש האמיתי להתבטא, וזאת למרות ההבדלים הכמותיים והפרסונליים/ אישיותיים הקיימים בתכונות הפנימיות, העושות כל אדם מה שהוא כבודד (בדיד).
יש להבחין בין ההכרה האוניברסלית לבין ההכרה העצמית, שאותה מרביתנו מחפשים קדחתנית, כאשר עושים את הדרך בחיפוש ה"אני" "דע את עצמך". כיום, בארץ – ישראל, נולדה הזהות הבינלאומית שבתוך ההכרה הכלל – אנושית, וזאת בתהליך השלום המתהווה במזה"ת. זהו תהליך אבולוציוני, המתרחש ברחבי העולם כולו, וקורה סוף סוף גם אצלנו. עלינו להפריד בין המסיכה שלנו כ"יהודים", "ישראלים", "טהורים" ו"קדושים", לבין מהותנו הפנימית העורגת להתחבר לשלום, לשלווה, לאור הנצחי. כלינו להפריד בין בית הקיבול שלנו: הכלי, הקנקן, שהוא ביטוי למסכה החיצונית, הזמנית, לבין המהות, שהיא: העיקר מה מכיל אותו כד בתוכו? "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו". המים, שבאיכותם מכולם לא השתנו, ולעולם לא ישתנו ולא חשוב באיזה כלי קיבול נאחסן אותם, והראיה - נוכל לגדל דגים או להצמיח פרחים בתוך כלי קיבול ספציפי, רק בזכות המים. אנחנו רק טיפה אחת בים... רק הבנה זו תעזור לנו להיות חופשיים מאמונות טפלות ולהגיע לאמת האוניברסלית.
בעידן הדלי (מסר שקבלנו עוד בספר "דניאל") הגענו לפאזה חדשה של פריצת דרך מחשבתית ושבירת המסגרות הקיימות. ב"בראשית" כתוב: "...והארץ היתה תוהו ובוהו...": מתוך הכאוס, שיש בו חוקים משלו, קמה והתפתחה האנושות כולה.
מתוך סבב היכרותי עם תורות איזוטריות רבות ושונות במשך שנים כה רבות, הגעתי להבנה העמוקה, כי בעצם מדובר בכל האמיתו באותו הדבר עצמו (ידע מצרים העתיקה, הסופיזם, האינקה, האינדיאנים, האיסלאם, הברגוודגיטה (הודי/ יוגי), הגנוסיס של הנצרות וחכמת הקבלה שלנו – בכולם לומדים ומלמדים את הצופן להבנת המסרים המציפים אותנו ולקליטת והעברת האנרגיות הקוסמיות הקיימות מאז בריאת העולם, מאז ומתמיד. כלומר: מדובר פה אודות ידע ראשיתי שנמסר לאנושות שלנו בתחילת "מסעה". דרך ההיסטוריה הארוכה, וכעת מתחיל להתגלות לרבים מאיתנו מחדש.
ללא ספק אחת הדוגמאות החזקות ביותר, היא מדע הרפואה. על סף המאה ה 21 הגענו לשיאים אדירים בידע לסוגיו, עם התפתחויות טכנולוגיות וביוטכנולוגיות מרשימות, אך כנראה הגענו לשיא השיאים וכמעט ל"סוף הדרך" בפיתוח האונה השמאלית במוח (הראציו והמדעים המדויקים); לאחר שלרשותנו כיום מחשבים מתוחכמים, שפות מחשב, שיא תקשורתי (טכני, אלקטרוני) ועוד. הכל מושתת על הסתכלות זוויתית, כמותית והתמחותית צרה ביותר. הפרדוקס הוא בכך שהזמן רץ ולמרות השגינו הגדולים בעצם לא זזנו במאומה ולא העמקנו את הבנתנו את המציאות הקיומית (אונה ימנית במוח). זוהי מבוכה, המובילה את מרביתנו בעשור האחרון לנהייה מחודשת, לחיפוש המשמעות לחיים (ויקטור פרנקל).
דומה כי האדם אינו מניח דבר בעולם, שאינו מחפש אחריו: תר אחרי הרים וגבעות, חותר לדעת מה בים ומה מתחת למים, ברקיע, בכוכבים ובירחים, במדבריות ובישימון וכעת, גם מחפש את האלוקות שבקירבו.
זהו עידן של חיפוש עצמי וזיקה לאמונה, כולל חזרה לדת, (כל שתהיה), פריחת התורות האיזוטריות (הנסתר) השונות, ובתוכן, זיקה לרפואה ההוליסטית, במובן של תפישה אחדותית, כוללת, המרחיבה את העולם, את ההיגיון ומציגה כוליות בהיבט אחד; כולל וגבוה יותר של הקיום = החיים, ומראה, כי גם לו יש "היגיון" מפליא ומפתיע משלו. "הכול אחד, הכול קשור בכול ומשפיע על הכול", המציאות אינה אלא אשליה כי "העולם" הוא "העלם" ובאמת אין גבול בין כלום לכלום. כל הגבולות, ההגבלות וההגדרות למיניהן, הן ההגבלות שאנו שמנו לעצמנו ועל עצמנו, כהבנתנו באופן מלאכותי לצורך מיון ותיחום. אי לכך, על מה שאנו מקבלים כ"מציאות" אינו אלא תמונת מצג במוח, מעין סימולציה של המציאות או אשלית התובנה. מושגים רבים היום נגזרים ממודלים של כאוס ופראקטאלים, מהפסיכו-קיברטיקה (של נ. וינר) ומתורת הקוונטים וכדומה – רק מה שחסר היום הוא למצוא את ההסבר האחד והיחיד, שהוא החוט המקשר בין כל ממדי המציאות שלנו, דבר העשוי להביא אותנו להבנה גלובאלית של החיים ושנוכל לנהל ולהתנהל בחיים על פי חוקי האנרגיה הקוסמית – חופשיים, ללא פחד לצעוד לקראת אחדות מתוך ייחודיות!