כאב, המחבר בין הגוף לנפש והרוח
כאב, הוא החבר החשוב שלנו הוא רֵע ולא רַע! אינסטינקט ראשוני חשוב המלמד אותנו
לברוח מסכנות שומר נאמן המדווח על סכנות, הוא בעצם: דיבור הנשלח מן הגוף.
מרגע היוולדנו וכנראה כבר ברחם אימנו, טרם לידתנו, הכאב מספר לנפש על מצבו.
כך, הכאב ממכה שחטפנו, מפצע וכו' הופך לסיפור, לידיעה המגיעה מהר מאד לנפש.
ולהפך: כשאנו עצובים , נעלבים , כועסים, פוחדים אנחנו מחוברים לרגש ששמו "גוף הכאב"
ואת זאת מרגישים בלב , בבטן , ברחם, באגן , בגב, ברגליים , בכפות הרגליים, בראש,
בנשימה = בנשמה!
רואים על הפנים של האדם - "את/ה לא נראה/ית טוב", "משהו נראה על פניך". בד"כ אימא רואה זאת מיד. חבר/ה טוב/ה, אח/ות קרוב/ה, "משהו בקול שלך השתנה" "אתה צרוד" "נחנק" ועוד סימנים שמשדרים מגוף הכאב. כך ניתן להבחין כי הכאב אינו גופני בלבד או נפשי בלבד – אלא הוא חלק בלתי נפרד זה מזה.
בדומה לעיטור המדהים בקפלה הסיסטינית ברומא ולפסל של מיכאל אנג'לו שנמצא אחרי שנים רבות בשם "לאוקואון מטרויה", שם רואים את הגיבור אפולו מותקף ועטוף ע"י מספר נחשים התוקעים בו את ארסיהם ללא רחם! ועל פניו רואים בבירור סבל, כאב רב! וחזיזי אימים מזרות מעיניו, כשהארס יוצא משפתיו.
השפה "האילמת", הכאב בנפש לרוב הוא עולם שנמצא מעבר למילים; במגע
בין הגוף לרוח. כשאדם שמח, השמחה נוצצת מעיניו הצוחקות. הפנים שלו מתעגלות
וזורחות (כמו השמש או מילון כתום) וכשהאדם עצוב / כואב, לדוגמא: חשש שאיבד משהו חשוב, יקר או מישהו קרוב כמו הכלב או החתול שלו. לאחר שחיפש וכאב חזק הוא יכנס
לשמיכה שלו יברח לשינה. אך זו בד"כ לא תעביר את כאב אלא תעביר אותו הלאה לעוד יום יומיים...
ומכאן, הדבר עלול להתבטא גם בכאב פיזי. האדם מנסה להתחכם עם הכאב.
"אם הכאב לא נעלם אני אתנהג אליו כאילו הוא פשוט לא קיים". אך לכאב אין ברירה כי אם להציק לנו כי אחרת לא נשים לב אליו. ואז הכאב מתגנב "בטעות" ומתבטא בצורות שונות:
בתנועות בלתי רצוניות, בצעקות, בבכי, בחלומות קשים ובלתי נשלטים.
אחת ושתיים והכאב מתחיל לשוטט בין השיניים. וכשמשעמם לו, הוא מחליט יום אחד כאילו לעזוב את האדם, ולבטא עצמו בכל מיני צורות שונות ומשונות.
הרופאים בשנים האחרונות שמים לו תווית משכנעת ששמה "פיברומיאלגיה" = כי בכל מקום שנוגעים באדם – כואב לו !! גם בע"ח סובלים מכאבים שונים:
כלב צולע (מבלי שקיבל מכה ברגל). אין זה שאומר שהצליעה שלו נובעת מכאב ברגל.
היא אפילו יכולה להצביע על כאב בטן למשל. כלומר: סימנים חיצוניים מובהקים לעיתים אפילו מקשים עלינו לאתר את מקור הבעיה.
גם בע"ח יכולים להסתיר את הכאב שלהם מתוך פחד לאבד את מעמדם בקבוצה "הוא חלש" לעומת "הגיבור". כי לעיתים די להגיד: "כואב לי" וכבר כואב פחות כי התגובה של הסביבה הקרובה מביעה התייחסות למה שאמרנו ואז האכפתיות במילה בליטוף, בנשיקה – נוגעת בכאב של כעס, בדידות, עצב וכו' וזה עוזר זמנית להפיג את הכאב המטריד גם "אתה רוצה גלידה? קפה? מים?".
ישנם אנשים הרואים בכאב חוויה טובה: אלו מוכנים להתנסות בחוויות מכאיבות
כמו ללכת על גחלים כי מאמינים שאפשר לצמוח מאי כניעה לכאב.
אך כשאנחנו חווים כאב ומשייכים אותו לרע אנחנו חיים בפחד, בחשש בחרדה, במתח מתמיד, קנאה ועד כדי שיתוק.
כשמרגישים דחיה, כי מישהו נתן לך תשובה שלילית זה מאוד פוגע, כואב, בלב הרגשי ובכל זאת מחוויה זו ניתן לצמוח, ללמוד שיש בי הכוח להתמודד עם האכזבה ולאהוב את עצמי גם אם השני סרב לי, דחה אותי וכאב לי מאוד.
זיכרונות עלולים להיות כואבים ומכאיבים מאד. הם גורמים לכפתורים מן העבר
לקפוץ וכך אנחנו חשים ומבינים כי הכאב הגופני והנפשי קשורים זה
לזה ושניהם קשורים ישירות באותו מרכז במוח.
מחקרים שונים מוכיחים שלכל כאב, התרגשות לטוב ולרע ישנו אזור ספציפי במוח המגיב לגירוי.
כל כאב הזעיר ביותר מעובד באזור קטן במוח הנקרא "אינסולה" וכך המידע מתרחש במכונה הכי משוכללת בטבע = המוח האנושי!
כל המערכות בגוף פועלות על פי "ספר החוקים" ובהתמדה. הנשמה (הרוח) הינה האדם הפנימי... והיא זו שמצמיחה מתוכה את האישיות/האישיויות המתפתחת/המתפתחות בכל תקופה בחיינו ומתוכינו.
כפי שהעץ מצמיח עלים ואלו סופגים מזון הנצבר בגזע. לאחר מכן, העלים נושרים בעונות
השנה השונות ונעלמים. כך גם האישיות צוברת התנסויות ומעבירה אותן
לנשמה שממנה נבעה ובבוא העת, כאשר תפקידיה יסתיימו היא נושרת ונעלמת מן העולם הזה, הגשמי.
אנשים מבטאים כאבים בגוף / נפש על פי מספר משפטים נדושים למדי:
"זה אוכל לי את הלב", "דקירה בלב" וכמובן: "אין דבר שלם יותר מלב שבור".
בזמן כזה גם קשה לאכול, להכניס כלום לפה, לישון בלילות וכו'. המחשבות שלנו הן הדבר היחיד שאיש לא רואה ולא יכול לקחת מאתנו. לכן, עלינו לנצלן לטובתנו ולתועלתנו.
מחשבה יכולה לבנות או להרוס! להחליא או להבריא ולאזן את הגוף!
הכאב יכול לעבור כשמתייחסים אליו בצורה חיובית – ניתן לטפל בו ובנו!!
אנחנו סך כל מחשבותינו.
חשוב חיובי ותצמח לך תועלת!
דע לאן אתה הולך על מנת שתדע כשהגעת.
יש צורך במטרות מוגדרות, חיוביות ובבחירה!
וכך גם החלומות עשויים להתגשם!? (כמו הגשם המחייה ומצמיח...)
לבריאות.
לברוח מסכנות שומר נאמן המדווח על סכנות, הוא בעצם: דיבור הנשלח מן הגוף.
מרגע היוולדנו וכנראה כבר ברחם אימנו, טרם לידתנו, הכאב מספר לנפש על מצבו.
כך, הכאב ממכה שחטפנו, מפצע וכו' הופך לסיפור, לידיעה המגיעה מהר מאד לנפש.
ולהפך: כשאנו עצובים , נעלבים , כועסים, פוחדים אנחנו מחוברים לרגש ששמו "גוף הכאב"
ואת זאת מרגישים בלב , בבטן , ברחם, באגן , בגב, ברגליים , בכפות הרגליים, בראש,
בנשימה = בנשמה!
רואים על הפנים של האדם - "את/ה לא נראה/ית טוב", "משהו נראה על פניך". בד"כ אימא רואה זאת מיד. חבר/ה טוב/ה, אח/ות קרוב/ה, "משהו בקול שלך השתנה" "אתה צרוד" "נחנק" ועוד סימנים שמשדרים מגוף הכאב. כך ניתן להבחין כי הכאב אינו גופני בלבד או נפשי בלבד – אלא הוא חלק בלתי נפרד זה מזה.
בדומה לעיטור המדהים בקפלה הסיסטינית ברומא ולפסל של מיכאל אנג'לו שנמצא אחרי שנים רבות בשם "לאוקואון מטרויה", שם רואים את הגיבור אפולו מותקף ועטוף ע"י מספר נחשים התוקעים בו את ארסיהם ללא רחם! ועל פניו רואים בבירור סבל, כאב רב! וחזיזי אימים מזרות מעיניו, כשהארס יוצא משפתיו.
השפה "האילמת", הכאב בנפש לרוב הוא עולם שנמצא מעבר למילים; במגע
בין הגוף לרוח. כשאדם שמח, השמחה נוצצת מעיניו הצוחקות. הפנים שלו מתעגלות
וזורחות (כמו השמש או מילון כתום) וכשהאדם עצוב / כואב, לדוגמא: חשש שאיבד משהו חשוב, יקר או מישהו קרוב כמו הכלב או החתול שלו. לאחר שחיפש וכאב חזק הוא יכנס
לשמיכה שלו יברח לשינה. אך זו בד"כ לא תעביר את כאב אלא תעביר אותו הלאה לעוד יום יומיים...
ומכאן, הדבר עלול להתבטא גם בכאב פיזי. האדם מנסה להתחכם עם הכאב.
"אם הכאב לא נעלם אני אתנהג אליו כאילו הוא פשוט לא קיים". אך לכאב אין ברירה כי אם להציק לנו כי אחרת לא נשים לב אליו. ואז הכאב מתגנב "בטעות" ומתבטא בצורות שונות:
בתנועות בלתי רצוניות, בצעקות, בבכי, בחלומות קשים ובלתי נשלטים.
אחת ושתיים והכאב מתחיל לשוטט בין השיניים. וכשמשעמם לו, הוא מחליט יום אחד כאילו לעזוב את האדם, ולבטא עצמו בכל מיני צורות שונות ומשונות.
הרופאים בשנים האחרונות שמים לו תווית משכנעת ששמה "פיברומיאלגיה" = כי בכל מקום שנוגעים באדם – כואב לו !! גם בע"ח סובלים מכאבים שונים:
כלב צולע (מבלי שקיבל מכה ברגל). אין זה שאומר שהצליעה שלו נובעת מכאב ברגל.
היא אפילו יכולה להצביע על כאב בטן למשל. כלומר: סימנים חיצוניים מובהקים לעיתים אפילו מקשים עלינו לאתר את מקור הבעיה.
גם בע"ח יכולים להסתיר את הכאב שלהם מתוך פחד לאבד את מעמדם בקבוצה "הוא חלש" לעומת "הגיבור". כי לעיתים די להגיד: "כואב לי" וכבר כואב פחות כי התגובה של הסביבה הקרובה מביעה התייחסות למה שאמרנו ואז האכפתיות במילה בליטוף, בנשיקה – נוגעת בכאב של כעס, בדידות, עצב וכו' וזה עוזר זמנית להפיג את הכאב המטריד גם "אתה רוצה גלידה? קפה? מים?".
ישנם אנשים הרואים בכאב חוויה טובה: אלו מוכנים להתנסות בחוויות מכאיבות
כמו ללכת על גחלים כי מאמינים שאפשר לצמוח מאי כניעה לכאב.
אך כשאנחנו חווים כאב ומשייכים אותו לרע אנחנו חיים בפחד, בחשש בחרדה, במתח מתמיד, קנאה ועד כדי שיתוק.
כשמרגישים דחיה, כי מישהו נתן לך תשובה שלילית זה מאוד פוגע, כואב, בלב הרגשי ובכל זאת מחוויה זו ניתן לצמוח, ללמוד שיש בי הכוח להתמודד עם האכזבה ולאהוב את עצמי גם אם השני סרב לי, דחה אותי וכאב לי מאוד.
זיכרונות עלולים להיות כואבים ומכאיבים מאד. הם גורמים לכפתורים מן העבר
לקפוץ וכך אנחנו חשים ומבינים כי הכאב הגופני והנפשי קשורים זה
לזה ושניהם קשורים ישירות באותו מרכז במוח.
מחקרים שונים מוכיחים שלכל כאב, התרגשות לטוב ולרע ישנו אזור ספציפי במוח המגיב לגירוי.
כל כאב הזעיר ביותר מעובד באזור קטן במוח הנקרא "אינסולה" וכך המידע מתרחש במכונה הכי משוכללת בטבע = המוח האנושי!
כל המערכות בגוף פועלות על פי "ספר החוקים" ובהתמדה. הנשמה (הרוח) הינה האדם הפנימי... והיא זו שמצמיחה מתוכה את האישיות/האישיויות המתפתחת/המתפתחות בכל תקופה בחיינו ומתוכינו.
כפי שהעץ מצמיח עלים ואלו סופגים מזון הנצבר בגזע. לאחר מכן, העלים נושרים בעונות
השנה השונות ונעלמים. כך גם האישיות צוברת התנסויות ומעבירה אותן
לנשמה שממנה נבעה ובבוא העת, כאשר תפקידיה יסתיימו היא נושרת ונעלמת מן העולם הזה, הגשמי.
אנשים מבטאים כאבים בגוף / נפש על פי מספר משפטים נדושים למדי:
"זה אוכל לי את הלב", "דקירה בלב" וכמובן: "אין דבר שלם יותר מלב שבור".
בזמן כזה גם קשה לאכול, להכניס כלום לפה, לישון בלילות וכו'. המחשבות שלנו הן הדבר היחיד שאיש לא רואה ולא יכול לקחת מאתנו. לכן, עלינו לנצלן לטובתנו ולתועלתנו.
מחשבה יכולה לבנות או להרוס! להחליא או להבריא ולאזן את הגוף!
הכאב יכול לעבור כשמתייחסים אליו בצורה חיובית – ניתן לטפל בו ובנו!!
אנחנו סך כל מחשבותינו.
חשוב חיובי ותצמח לך תועלת!
דע לאן אתה הולך על מנת שתדע כשהגעת.
יש צורך במטרות מוגדרות, חיוביות ובבחירה!
וכך גם החלומות עשויים להתגשם!? (כמו הגשם המחייה ומצמיח...)
לבריאות.